האיש שהכניס משאבות דיגיטליות לאופניים לכיס של רבים מאיתנו מספר: "קוראים לי נילטון מיגדל," הוא פותח, "נולדתי בברזיל. אני מהנדס במקצועי, למדתי הנדסה אבל עבדתי כמהנדס רק כשנתיים. אחר כך עשיתי הרבה דברים אחרים – בין השאר הייתה לי חנות אופניים בברזיל במשך חמש שנים, והייתי גם יבואן של אביזרי אופניים." נילטון, בן שישים ("עוד מעט שישים ואחת," הוא מציין בחיוך), עזב את תחום האופניים לאחר סגירת החנות, אך המשיך לפעול בתחום אחר: ייעוץ ביטחוני. כבר יותר משלושים שנה שהוא עוסק בביטחון, ואף מחזיק חברה בתחום בברזיל, שממשיכה לפעול עד היום.
לפני עשר שנים עלה לישראל עם אשתו ושלושת ילדיו – שני בנים ובת אחת. בעברו גם קריירה חובבנית בספורט: "כשהייתי באוניברסיטה שיחקתי כדורגל עד שהיו לי בעיות ברכיים," הוא מספר. לאחר שני ניתוחים, עבר לרכיבת אופניים ולטריאתלון חובבני: "עשיתי יותר משלושים טריאתלונים, בעיקר מרחקים אולימפיים וחצאי אולימפיים."
עם השנים הברכיים החלו לכאוב, והוא ויתר על הטריאתלון, אך לא על הרכיבה. "האופניים הם החיים שלי," הוא אומר. גם בארץ הוא ממשיך לרכוב – לרוב לבד, ולמרחקים ארוכים: "אני גר ברעננה, ורוכב ממנה לירושלים, לחיפה ולמקומות אחרים בכבישים"
לפני קצת יותר משנתיים, כשהמשיך להזמין ציוד אופניים מעלי אקספרס ("כמו כל ישראלי" הוא אומר), רכש משאבה קטנה שהתאהב בה. כך התחיל קשר עם מפעל בסין, שהוביל אותו לקבל בלעדיות על כמה מהמוצרים ולהקים את Cycplus Israel . "בהתחלה זה היה בשביל הכיף," הוא אומר, "אבל חשבתי גם על עתיד לילדים שלי."
Cycplus היא כיום עסק צומח לייבוא ושיווק ציוד לאופניים בישראל, והוא מנהל אותו במקביל לעבודתו בביטחון. נילטון מספר בהתלהבות על השותפים שלו בסין: "ראיתי שהם לא כמו הרבה מפעלים סיניים שרק מייצרים בשביל למכור. הם באמת עושים דברים איכותיים ברמה גבוהה מאוד, עם הרבה טכנולוגיה." החברה מתמקדת במחקר ופיתוח מתמיד. "הם תמיד עובדים על מוצרים חדשים – מחשבוני רכיבה עם ניווט, פדלים חכמים (מדי וואטים), ועוד. הם לא מייצרים סתם, אלא משקיעים ומפתחים דברים טובים יותר," הוא מדגיש. ההבדל בא לידי ביטוי גם בשטח: "יש לקוחות שקנו בעבר מוצרים מספקים אחרים, וחזרו אליי אחרי שהרגישו את ההבדל באיכות," הוא אומר בגאווה.
מעבר לאופניים, נילטון מתנדב גם בתחומים נוספים. "שנתיים התנדבתי בבית ספר במתמטיקה, ועזרתי לילדים שמתקשים," הוא משתף. "ולפני כמעט שנתיים עברתי קורס והצטרפתי כמתנדב למשמר הגבול. היום אני יוצא למשמרות פעם או פעמיים בשבוע, באזור קו התפר".
כשנשאל מה מניע אותו להתנדב כל כך הרבה, תשובתו נחרצת: "אני באמת ציוני. קיבלתי הרבה מהארץ כשעליתי, ואני מרגיש מחויב להשיב על כך. אין לנו מדינה אחרת, ודווקא עכשיו, כשאני רואה את מה שקורה בברזיל – עם ממשלה אנטישמית שמתקדמת – אני מבין עוד יותר כמה חשוב לשמור ולהשקיע בארץ שלנו."